מי שאומר           

מִי שֶּאוֹמֵר כִּי לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, שוֹכֵחַ

מַה טַּעֲמָהּ שֶל בְּדִידוּת-הַמְּרוֹרִים בְּתוֹךְ יַחַד מֵעִיק כְּצִינוֹק.

פִּתְאֹם, יַחֲסִית לָהּ, הַבְּדוֹד הוּא חַמְצָן, הוּא דַלְתָּהּ שֶל קוֹנְסוּלְיָה נִפְתַּחַת

לָתֵת לִפְלִיט-חֶרֶב מִקְלָט מְדִינִי,

וָלֶרְיָן בְּכוֹס מַיִם,

חוֹף.

כָּל יַחַד, גַּם בִּשְנַיִם, הוּא וִתּוּר עַל עוֹד חֵרוּת,

 בֵּין אִם מוֹדִים בְּכָךְְ אוֹ מְשַקְּרִים (לַבֶּנְזוּג, לָעוֹלָם, לְעַצְמֵנוּ).

    אֲנָשִים פּוֹחֲדִים מִן הַחֹפֶש לִבְחֹר כְּמוֹ מֵאֵש אַךְ אוֹמְרִים אֶת הַהֶפֶךְ

כְּמוֹ שֶהָאֵש מְפַחֶדֶת מֵרוּחַ

כִּי יֵש בָּהּ לִבּוּי

אוֹ כִּבּוּי.

כְּלוּם לָכֵן הֵם בּוֹרְחִים מִצִּנַּת הַפְּסָגוֹת אֶל חֻמּוֹ הַנִּרְפֶּה שֶל הָעֵמֶק?

כְּלוּם לָכֵן הֵם קוֹבְרִים אֶת עַצְמָם בִּכְלוּבִים שֶהֵקִימוּ בְּמוֹ יְדֵיהֶם?

וּכְלוּם אֵין הַבְּדִידוּת מְכַרְסֶמֶת גַּם שָם אֶת לִבָּם בְּשִנָּיו שֶל הַיַּחַד?

יֵש שְאֵלוֹת שֶמּוּטָב לֹא לִשְאוֹל

בְּחֶבְרָה הֲגוּנַת-צְבִיעֻיּוֹת.

סַארְטְר אוֹמֵר שֶהַגֵּיהִנּוֹם הוּא הַזּוּלַת, לֵוִי-שְטְרַאוּס וְלוֹאֶל

בְּטוּחִים שֶהַתֹּפֶת הוּא אָנוּ-עַצְמֵנוּ, אָז שוּב לֹא סִבָּה לִמְסִבָּה.

אֲפִלּוּ הַטֶּלֶנוֹבֶלָה הַהִיא שֶל הַמִּיתוֹס, סִפּוּר גַּן-הָעֵדֶן,

תָּמִיד מְרֹהֶטֶת מוֹקְשִים: הַתַּפּוּחַ, הָאִיש, הָאִשָּה, הַנָּחָש.

לְהַשְאִיר אוֹתָם יַחַד זֶה כְּמוֹ לְהַפְקִיד אֶת הָאֵש עַל הַדֶּטוֹנָטוֹר,

אֶת הַחֹק - עַל הַצֶּדֶק, אֶת אוּ"ם - עַל הַגְּבוּל,

אֶת הַזְּמַן - עַל הָאַהֲבָה.

רַק הַסּוֹהֶרֶת שֶלִּי הַיָּפָה, בְּאַלְכִּימִיַּת-סוֹד לֹא מֻסְבֶּרֶת

הִיא הַיּוֹדַעַת כֵּיצַד לַהֲפֹךְְ אֶת סוֹרְגֵי-הַבַּרְזֶל לְזָהָב,

אֶת סְגוֹר בֵּית-הַכֶּלֶא - לְבַיִת, לֹא כְּלוּב,

אֶת הַתְּלוּת - לְסִימְבְּיוֹזָה שֶל אֹשֶר.

הַאִם זוֹ הַסִּבָּה שֶדָּמִי מִתְרוֹצֵץ

כְּבָר שָנִים

עִם קְלַסְתְּרוֹן שֶלָּהּ

בְּאִינְטֶרְפּוֹל-הַלֵּב?

(נדפס ב"הליקון", חוברת מס' 46, אביב 2002)