שירים על אמת ועל שקר    

גשר השקרנים

בְּשֶבַע טַחֲנוֹת, עַל הַיַּרְקוֹן, נִרְעַד הַקֶּרֶש

שֶבּוֹ עָבְרוּ כֻּלָּם מִן הַסִּירָה אֶל הַגָּדָה.

כָּךְ גַּם הַהוּא, הַפָּעוֹט בֶּן הָאַרְבַּע, אַךְ לֹא רַק מֵרֶטֶט הַלּוּחַ

זֶה, הַמָּתוּחַ, הַכְּלָל לֹא בָּטוּחַ,

כִּי אִם

גַּם מִפַּחַד אַחֵר.

אֶת הַפַּחַד הַזֶּה, הַנִּנְעָץ בְּלִבּוֹ כְּאוֹלָר בִּקְלִפַּת אֵקָלִיפְּטוּס

עוֹשֹוֹת מִלּוֹתֶיהָ שֶל אִמָּא שֶלּוֹ הַיָּפָה בְּמִגְבַּעַת-הַקַּש

(הַפַּחַד תָּמִיד יִשָּאֵר בּוֹ מֵאָז, כְּתוֹלַעַת בַּפְּרִי, יַחְתּוֹם קֶבַע,

אִמָּא שֶלּוֹ, לְעֻמַּת זֶה, פִּתְאֹם תִּלָּקַח כְּמִלְוֶה קְצַר-מוֹעֵד

מִסְּנִיף בַּנְק-הַדָּם שֶל הַהוּא, הַסָּדִיסְט הַגָּדוֹל שֶתָּמִיד רַק לוֹקֵחַ

מַה שֶּנָּתַן, וְלוֹקֵחַ תָּמִיד

בְּרִבִּית שֶל דִּמּוּם לֹא נִגְלָד).

עַכְשָיו מְסַפֵּר לוֹ קוֹלָהּ בְּאוֹתָהּ צָרְפָתִית שֶתָּמִיד עוֹשָֹה סְפַּזְמוֹת

בָּאוּלְקוּס דּוּאוֹדֶנוּם שֶל כִּיבֵי הַזִּכָּרוֹן

עַל גֶּשֶר שֶשּוּם שַקְרָנִים שֶפּוֹסְעִים עָלָיו לֹא יִנָּצְלוּ מִמַּפֹּלֶת

(וְהוּא, הַפַּחְדָּן הַקָּטָן, רַק הָרֶגַע

שִקֵּר לָהּ שֶלֹּא מְפַחֵד...)

שָנָה, אוּלַי פָּחוֹת מִזֶּה, אַחַר-מִכֵּן: בְּבַּלְפוּר,

בֵּית-הַחוֹלִים "הֲדַסָּה", מַחְלָקָה פְּנִימִית, קוֹמָה

שְלִישִית, הַפַּעַם גֶּרֶם-מַדְרֵגוֹת מוּצָק כָּאֶבֶן

וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הַפְּסִיעוֹת רוֹטְטוֹת וְהַפַּחַד מַקְפִּיא אֶת הַדָּם.

אַבָּא אוֹמֵר לוֹ שֶאִם הִיא תִשְאַל אוֹתוֹ אֵיךְ הִיא נִרְאֵית שֶיַּגִּיד לָהּ

", כְּמוֹ תָמִיד. très joliכָּכָה, כְּאִלּוּ שֶלֹּא הִשְתַּנָּה בָּהּ שוּם כְּלוּם: "

. אָז מַדּוּעַ לוֹמַר לָהּ כָּךְ דַּוְקָא עַכְשָיו?" הוּא תָמֵּהַ. très joli- "הִיא  תָ מִ י ד

-"עַכְשָיו זֶה אַחֶרֶת," רוֹעֵד סַנְטֵרוֹ שֶל הָאָב כְּמוֹ הַגֶּשֶר הַהוּא.

-"אָז מָה, אַתָּה רוֹצֶה  שֶ אֲ שַ קֵּ ר?" שוֹאֵל הַיֶּלֶד

וְכָל גּוּפוֹ מַרְטִיט פִּתְאֹם כְּמוֹ אָז, עַל הַיַּרְקוֹן.

-"פַּעַם תִּלְמַד," אוֹמֵר אַבָּא, שָנוּק, "שֶיֵּש שֶקֶר טָהוֹר שִבְעָתַיִם

 עַכְשָיו נַגֵּב אֶת הַדְּמָעוֹת." .mon filsמִכָּל אֱמֶת,

כַּיּוֹם, מִקֵּץ כָּל-כָּךְְ הַרְבֵּה שְקָרִים, הוּא כְּבָר יוֹדֵעַ

שֶשּוּם שַקְרָנִים לֹא נוֹפְלִים מִשּוּם גֶּשֶר, לְהֶפֶךְ: גּוֹבִים עָלָיו דְּמֵי-

אַגְרָה מִכָּל הַפְרַאיֶרִים שֶמִּתְעַקְּשִים עֲדַיִן

לוֹמַר מַה שֶּכָּל-כָּךְְ לֹא אָפְנָתִי, אֶת הָאֱמֶת.

אָז מַה לַּעֲשוֹת אִם הוּא לֹא מִתְנַחֵם מִדְּבָרָיו שֶל רֶבּ נַחְמָן מִבְּרַסְלַב

שֶכָּל הָעוֹלָם הוּא בְּעֶצֶם מִין גֶּשֶר, לֹא בֵּילִי, פָּחוֹת, צַר מְאֹד,

וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא צָרִיךְ לְפַחֵד (אֵיךְ עוֹשִֹים זאת, רֶבּ נַחְמָן? תַּגִּיד לִי.) 

אִם "קֶרֶש" יוֹצֵא בְּגִימַטְרִיָּה "שֶקֶר"

וְשֶקֶר הוּא מִצְרַךְ-הַיּוֹם

וְהַמַּשְֹכִּיל בָּעֵת

הַהִיא לֹא רַק יִדֹּם אֶלָּא יִקְפּוֹץ לְדֹם, יַצְדִּיעַ

לְכָל שְטִיפוֹת-הַמֹּחַ שֶל טוֹבוֹת-הַהוֹנָאָה

וְאִיש, מַמָּש שוּם אִיש, עוֹד לֹא גִלָּה מֵאָז לַיֶּלֶד,

הַיֶּלֶד שֶנִּקְבַּר בּוֹ חַי אֲבָל מַמְשִיךְ לִבְעוֹט

אֱמֶת, אֱמֶת כָּזאת שֶמְּנַטְרֶלֶת אֶת הַפַּחַד

וְאֵיכְשֶהוּ אֶפְשָר בָּהּ

לְנַגֵּב אֶת הַדְּמָעוֹת.

(נדפס ב"הליקון", חוברת מס' 42, קיץ 2001)