שירים על אמת ועל שקר    

שקר לבן

הָאָדָם הוּא חַיָּה עֲצוּבָה וּבוֹדֶדֶת,

אַתְּ יוֹדַעַת זֹאת, שְנֵינוּ יוֹדְעִים.

זֶה הַגִּיל שֶכְּבָר אֵין מְרַמִּים בּוֹ עוֹד, אִם

זֶה אֶת זוֹ וְאִם אִיש אֶת עַצְמוֹ. כָּאן נִפְרֶדֶת

הַיַּתְמוּת, עֲרִירוּת-הַבָּשָֹר הַגְּדוֹלָה

מִן הַצֹּרֶךְ הָעַז בִּבְדָיָה מְבֻשֶֹּמֶת

גַּם מִשּוּם שֶפָּשוּט אִי אֶפְשָר, הִיא נֶחְסֶמֶת

כְּבָר בַּפֶּתַח, עַל סַף הַתְּמִימוּת שֶאָזְלָה,

אֲבָל גַּם מִשּוּם כָּך שֶפִּתְאֹם הִיא נוֹתֶרֶת

מְיֻתֶּרֶת כָּל-כָּךְ וּזְרוּקָה

כִּבְגָדֵינוּ בַּחֶדֶר, שַלֶּכֶת דַּקָּה

הַזְּרוּיָה לְכָל אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ

שֶבֵּין הַנּוּרָה בַּפְּרוֹזְדוֹר וְהַחֹשֶךְ

שֶל מַה שֶבֵּינֵינוּ, שוֹתֵק אַךְ מוּבָן -

כִּי רַק לְטִיפוֹת הָעַצְבוּת, בִּמְקוֹם אֹשֶר,

עוֹנוֹת לַסָּדִין

כְּמוֹ לְשֶקֶר לָבָן.

(נדפס ב"הליקון", חוברת מס' 42, קיץ 2001)